קצת עליי
נולדתי בשנת 1965 עם היפוטוניה (חולשת שרירים) משמעותית.

בגיל שנתיים עדיין לא החזקתי את ראשי.

אני זוכרת את עצמי מתמודדת עם אתגרים בריאותיים כבר מגיל צעיר מאוד. נפילות היו דבר שבשגרה, ולא פעם החולשה הייתה כה גדולה עד שהגעתי למצבים של איבוד הכרה. התמודדות עם כאבים ועם חולשה הייתה חלק בלתי נפרד מחיי היום־יום.

אימי לקחה אותי שוב ושוב לבדיקות שלא העלו דבר. פעם אחר פעם שמעתי שהכול תקין וש"אין לי שום דבר".

באותן שנים טיפולים אלטרנטיביים היו נדירים יחסית, אך אימי לא ויתרה ולקחה אותי לכל מקום שבו היה סיכוי למצוא מענה.

אני זוכרת את עצמי יושבת אצל עוד מטפל, ועוד מטפלת, ובליבי מתגבש חלום. חלום להיות מטפלת בעצמי, עם שני קווים מנחים שילוו אותי תמיד:
א. לזכות באמת לעזור
ב. להיות ישרה עם המטופלים

בבגרותי נרשמתי ללימודי סיעוד. לקראת שנת הלימודים השנייה, שבה נדרשנו לבצע עבודות פיזיות שהיו קשות עבורי, כגון הרמת חולים, פניתי להנהלת בית הספר וביקשתי לקבל את החולים המורכבים ביותר מכל בחינה אחרת – רק לא כאלה שהם כבדים פיזית.

התגובה הייתה חד־משמעית: "אם אינך מסוגלת להרים חולים, אין לך מקום אצלנו במסלול".

כבר אז הבנתי שאם מסלקים אותי מלימודי סיעוד בגלל חולשה פיזית – דבר שלא הסתדר לי עם ההיגיון – כנראה שיש לכך סיבה, ושאני עתידה להגיע למקום שמתאים לי יותר.

בהמשך עשיתי הסבה ללימודי ביו טכנולוגיה.

במקביל המשכתי לחפש תשובות למצבי הבריאותי. בגיל 23 נשלחתי לבדיקת EMG, הבודקת את פעילות השרירים ואת תקינות ההולכה העצבית. הרופאים הופתעו לראות שהתוצאות אינן תקינות, וחזרו על הבדיקה שלוש פעמים.

בעקבות הבדיקה קיבלתי אבחנה קשה של ניוון שרירים, הרופא הסביר לי שכל פעם שאני מתעייפת אני מתקרבת אל מותי, והמליץ לי להימנע ממאמץ. לדבריו הייתי צפויה להגיע לכיסא גלגלים ולמוות בגיל צעיר.

הוא לא היה הרופא היחיד שסבר שלעולם לא אוכל ללדת.

ברוך ה', המציאות הייתה שונה לחלוטין. נישאתי לאישי היקר, זכיתי ללדת חמישה ילדים, וזכיתי גם להגשים את החלום שליווה אותי מאז ילדותי.

במהלך השנים עסקתי ברפואת תדרים באמצעות מכשיר הביקום (BICOM), לצד טיפול רגשי. מתוך ניסיון רב, למידה ומחקר, זכיתי לקבל הבנה כיצד ליצור תכשירים המוטענים בתדרים, המיועדים לסייע במצבים שונים.

התכשירים מוטענים בעוצמה גבוהה, כך שהם הופכים למעין "משדרי תדרים" לבעיות ספציפיות, בדומה לעקרון הפעולה של הביקום. באמצעות התזה חיצונית/ מדבקה, התכשיר משדר לגוף את התדרים שהוטענו בו ומאפשר שימוש ביתי ונגיש ברפואת תדרים.

המסע האישי שלי, מילדות רצופת אתגרים בריאותיים ועד להגשמת החלום, ממשיך ללוות אותי בכל יום בעבודתי. הוא מזכיר לי את החשיבות של אמונה, הקשבה, נחישות ויושר מקצועי – הערכים שעליהם ביססתי את דרכי כמטפלת.