ילידת 1965, נולדתי עם היפוטוניה (חולשת שרירים) משמעותית.
בגיל שנתיים עדיין לא החזקתי את הראש.

זוכרת את עצמי מתמודדת עם אתגרים בריאותיים מגיל צעיר מאוד. נפילות היו דבר שבשגרה. לא פעם החולשה הגיעה למצב של איבוד הכרה. התמודדות עם כאבים ועם חולשה הייתה דבר יום יומי.

אימי לקחה אותי בלי סוף לבדיקות שלא העלו דבר, כל פעם שמעתי מחדש שהכל בראש שלי. בזמנו, טיפולים אלטרנטיביים היו נדירים, וגם לכאן אימי לקחה אותי להיכן שרק היה סיכוי שיעזור.

ממש זוכרת את עצמי נמצאת אצל (עוד) אחת מהמטפלים, ובליבי חלום! חלום להיות מטפלת עם שני קוים מובילים:
א- באמת לעזור
ב- להיות ישרה עם המטופלים

בבגרותי נרשמתי לבי"ס לסיעוד. לקראת שנת הלימודים השניה בה היינו צריכים לעשות עבודות פיזיות שהיו קשות עבורי, כמו הרמת חולים, פניתי להנהלת ביה"ס לסיעוד וביקשתי שיתנו לי את החולים הכי קשים מכל בחינה אחרת, רק לא כבדים פיזית.

התגובה הייתה שאם אני לא יכולה להרים את החולים, אין לי מה לעשות שם. כבר אז הבנתי, שאם אותי מסלקים מבי"ס לסיעוד בגלל חולשה פיזית, דבר שלא הסתדר לי עם ההיגיון, בוודאי שהדבר בהשגחה ואגיע למקום שיותר מתאים לי.

עשיתי הסבה ללימודי טכנולוגיה רפואית. תוך כדי הלימודים, המשכתי בחיפוש אחר מזור. בגיל 23 נשלחתי לבדיקת EMG (מודדת את פעילות השרירים ואת תקינות ההולכה העצבית), הרופאים הופתעו לראות שהבדיקה יצאה לא תקינה וחזרו על הבדיקה שלש פעמים.

קיבלתי אבחנה (מוטעית) קשה של ניוון שרירים. הרופא "הסביר" לי שכל פעם שאני מתעייפת, אני מתקרבת אל מותי והמליץ לי לא להתאמץ. לדבריו אני צפויה להגיע לכיסא גלגלים ולמות בגיל צעיר.

הוא לא היה הרופא היחיד שחשב שלעולם לא אוכל ללדת… ברוך ה' נישאתי לאישי היקר, וילדתי חמישה ילדים!!! זכיתי גם שחלומי התגשם ולטפל ברבים בעזרת רפואת תדרים, עם מכשיר "ביקום" (Bicom), ובטיפול רגשי.

במהלך השנים זכיתי לקבל את ההבנה, כיצד לייצר תכשירים שהוטענו בתדרים, העשויים לסייע לבעיות שונות.

התכשירים הטענו בעוצמה כל כך חזקה, שהתכשיר הופך בדומה לביקום, להיות "משדר תדרים"- לבעיות ספציפיות. ע"י מריחה חיצונית, התכשיר משדר לגוף תדרים טיפוליים, ומאפשר שימוש ביתי ברפואת תדרים .